המגזין

לשטחים פתוחים ישנן לא מעט הבחנות המגדירות את האופי שלהם, בין אם מדובר בפארק המיועד לספורט, נופש ופנאי, יער, טיילת או גינת שעשועים ולכן הגדירו ייעודי קרקע שונים על-מנת לאפיין אותם בצורה מדוייקת שתתאים לצרכים הרבים של התושבים לשטחים פתוחים.

שצ"פ:
כהגדרתו, שטח ציבורי פתוח הינו מיועד לרווחת ולשימוש הכלל. הוא יכול להופיע כגינה ציבורית, רחבה עירונית מרוצפת או שדרת עצים לאורכו של רחוב. ככלל, שטחים פתוחים יוגדרו גם כ”שטחים ירוקים” והם שם קוד לסוגים שונים של שטחים פתוחים.
התקנים וההמלצות בתכנון ממליצים על שצ"פים בסדרי גודל של כ-5 מ"ר לנפש ברמת השכונה, 2 מ"ר לנפש ברמת הרובע, ו-3 מ"ר לנפש ברמה העירונית, כלומר סה"כ בעיר השאיפה היא להגיע לכ- 10 מ"ר לנפש.
אין שימושים מוגדרים וקבועים לכל סוג של שצ"פ והם יכולים להיות מרחבות לפעילות פנאי וספורט, כיכר להתקהלויות עירוניות שונות או שטח “לא נגוע” המכניס ושומר על הטבע כחלק מהעיר.

שפ"פ:
שטח פרטי פתוח הוא למעשה מושג תכנוני הבא לציין שטח אשר נמצא בבעלות פרטית (בניגוד לקרקע בבעלות ציבורית; המדינה או הרשות) ואשר איננו מיועד לבנייה מכל סוג שהיא.
על שטח זה שמורה לבעליו לקיים כל סוג של פיתוח וגינון ובלבד שהשטח ישמר ללא בינוי עליו.
במקרים מסויימים, במקרה של חוסר פיתוח והזנחה, ועל-אף שמדובר בשטח בבעלות פרטית, יכולה העירייה להתערב ולחייב את בעלי הקרקע להסדיר את הפיתוח לרווחתם של תושבי העיר. השפ"פים הללו מהווים נדבך מרכזי בתכנון הרחוב, השכונה והעיר והם משפיעים על אופי הרחוב אל מול צפיפות הבינוי הקיימת בערים.